עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
בחוץ.
07/12/2017 09:46
Tanimura/Kitaru
בחוץ יש שאריות של גשם על המדרכה, הלילה היה שקט וקר. 

הבהלה מתחילה להיכנס אל מוחות האנשים ולא רק אל הלבבות, כולנו הפנמנו, כולנו הבנו. כמו ההולנדי המעופף, ביתינו עתיד להפוך לספינת רפאים, ספינה ללא אנשים עליה ולהיעלם לנצח בתהום הנשייה, במקום שאיש לא יכול לגעת בו, אלא רק לשלוף ממאגרי הזיכרון בעת הצורך, להתרפק על הנוסטלגיה שהייתה, לצעוד קדימה ולא לשכוח את מה שיצרנו.

מוכשרת כתבה ״להתקדם ולא לשכוח״, כמו לאבד קרוב משפחה, להיזכר בו, בחיוך אבל עם הפנים קדימה. זה כך. בדיוק כך, מהרגעים שאנשים אחרים קולעים במדוייק אל תוך רגשותייך, כך גם היא כתבה. מה איבדתי בעצם? פינה. שלי. בטוחה ומוגנת, יפה ומטופחת. בית קטן עם גינה ועם הפרחים שאני שתלתי, עם אריחים שאני הרכבתי, עם קירות שאני צבעתי, עם מסמרים שאני דפקתי, עם החברים שאני התיישבתי עימם לשתות תה עם נענע מהערוגה שאני שתלתי. כל זה נלקח ממני. לא נשאלה דעתי.

אני מרגיש מבולבל, הגלגולים שלי (בתוך הבית) היו רבים, ההתנהגות לא תמיד נכונה וטעויות נעשו. כן עליתי על מסלול חשוב יותר, חכם יותר ובוגר יותר בחצי שנה-שנה האחרונה. אין לי מושג אם אצליח ליצור את הבית פה, אם אצליח באמת לבנות מאפס את מה שבניתי בעשר אצבעותיי שם, רק נותר לי לקוות שיהיו לי הכוחות והעזרה, שאיכשהו, משהו יצמח מהאדמה החרוכה שהייתה ביתי וכיום היא מפוייחת ותו לא. 

המחשב מולי, ספרים ודפים סביבי, הבנה פנימה ואני מתקדם קדימה, מניח את הבלטה הראשונה, יוצר את שביל הגישה, בוחר צבע לקירות, חושב אילו פרחים אשתול הפעם ובעיקר, מזיל דמעה על הבית שככל הנראה, לא יהיה לעולם. איני יודע מה יקרה עכשיו, קיוויתי שהרגע הזה לא יגיע לעולם והנה, רציתי, אז מה.

להתראות, ספינת רפאים שלי.
שוטי לך לנצח במעמקי הזיכרון של כולנו, ללא קפטן, ללא צוות. אנחנו נזכור.
4 תגובות
אודות
ממשיך בכיוון חדש ובדרך חדשה, את מה שהתחלתי לקראת סוף 14׳, ואמשיך הלאה עם הפנים קדימה, מברך ומאמץ אל ליבי את כל השינויים האפשריים.
חברים
Hel.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון